אתה חושב מה שאני חושב? עלייתו של שטיפת מוח

Are you thinking what I’m thinking? The rise of mind control

 

Powered by Guardian.co.ukמאמר זה שכותרתו “אתה חושב מה שאני חושב? עלייתו של שטיפת מוח” נכתב על ידי טום אירלנד, עבור הצופה ב 22 יום שבת אוגוסט 2015 18.30 UTC

אלקטרודות Ahundred נלחצים בחוזקה על קרקפתי ואת תערובת של מי מלח ושמפו לתינוקות מטפטף במורד הגב. במתרחש במוחי נסער מעט מיוצגים על ידי מערך התמוהים של גרפים על מסך מולי. כשאני עוצם את העיניים להירגע, קוצי השקתות המבולגנים להיות גלים קטנים ונחמדים.

הבא, מדענים כאן באוניברסיטת ניוקאסל של המכון למדעי המוח להשרות זרמים חשמליים קטנים בחלקים שונים של הראש שלי, באמצעות טכניקה המכונה גירוי מגנטי transcranial (TMS). אם הם יורים המכשיר כמה מילימטרים שמאלה של הקורטקס המוטורי של המוח שלי, אני לא מרגיש כלום. Hit "הנקודה המתוקה" שלי, עם זאת, ועובר זרועות מעצמו.

אני כאן הפגנה של הכלים שעומדת בבסיסה מה שרבים מכנים "שטיפת המוח" טכנולוגיה. חוקרי המוח מאמינים שזה יהיה אפשרי בקרוב בבני האדם לשלוט avatars רובוטית באמצעות כוח המחשבה בלבד, או אפילו לשלוח מחשבות או כוונות ממוחו של אדם אחד ישירות לתוך אחר - סיכוי מפחיד עבור האוהדים של סרטים Sci-Fi פולחן כגון סורקים, בחברה שבה הוא נשלט על ידי כוח עלית עם שליטה מוחית כוחות טלפתיים.

חלקם אפילו חושבים שאנשים יהיו יום אחד להתחבר מוחם יחד, באמצעות האינטרנט, כדי ליצור סופר-מוח קולקטיבי עצום.

הנה בניוקאסל, ניתן להשתמש בו כדי להחזיר את התנועה לאנשים שנפגעו שיתוק או נכות חוקרים מקווים טכנולוגיה כזו. בהפגנה אחרת, אלקטרודות לזהות את סערת הפעילות חשמלית שהגיעה מהמוח שלי עד העצבים והשרירים של זרועות כשאני להזיז את אצבעות. אני שומע את קולות הפצפוץ של יחידות מוטוריות בודדות שרירי היד שלי ירי, מוגבר ברמקולים שריקים.

הצוות כאן משתמש אותות כאלה כדי לעזור לאנשים לשלוט באיברי רובוטית, או לנתב דחפים עצביים בחזרה לתוך הגוף כדי לעקוף עצבים שנפגעו. מכשירים כאלה ידועים כמו ממשקים-מוח מחשב, או BCIs, פתח במהירות בעשור האחרון.

מבחינה בינלאומית, מדעני המוח הלכו צעד אחד קדימה, שליחת מידע ממוח אחד לתוך אחר כדי ליצור ממשק מוח-אל-המוח, או BBI. החוקרים גם עשיתי צעד אחד אדם כאשר אדם אחר רוצה אותם, כל על ידי חיבור מוחם.

גרג גייג מדגים את 'האדם אל האדם "החדש ממשק.

"Mind Control" הוא פתאום לא רק מתקבל על הדעת, אבל בעצם די קל. אתה יכול לקנות "ממשק אדם-אדם עשה זאת בעצמך" האינטרנט בשביל קצת יותר מ £ 165, חלק מהפרויקט במטרה להפוך מדעי המוח יותר נגישים לצעירים. באחד הקליפים ידי נוירולוג גרג Gage, שתי מתנדב על במה מחוברים למכשיר - קצת יותר מכמה חוטים, כמה מעגלים מהבהבים ומחשב נייד. כאשר נושא אחד מתכרבל זרועם, והשני חסר אונים לעצור מסתלסל זרועם מדי.

"כשאתה מאבד את הרצון החופשי שלכם ומישהו אחר הופך הסוכן שלך, זה מרגיש קצת מוזר,"גייג אומר למתנדבים הצעירים שלו.

בחוד החנית של הטכנולוגיה הזו, דברים מקבלים קצת מוזרים. ב 2013 חוקרים מאוניברסיטת הרווארד הספר לרפואה הודיעה היה להם עשה מכשיר שאפשר מתנדבים אדם לנוע הזנב של עכבר באמצעות חשב לבד. באותה שנה, מדעני מוח מאוניברסיטת וושינגטון אותות המוח נשלח באמצעות האינטרנט מאדם אחד לבוש electroencephalography (EEG) לאוזניות למשנהו עם מכשיר TMS, מרחוק שליטה על תנועות היד של הנמען. אדם אחד, צופה במשחק מחשב, דמיין הזזת היד שלהם להפיל טיל אויב. מחשבותיו מגורות האצבע של אדם אחר להכות את ההדק בזמן המתאים.

ואז יש את הנער המשותק שבעט את הכדור הראשון של טכס פתיחת המונדיאל של השנה שעברה, עונד שלד בשליטת דעתו. ומדענים במתקן STARLAB בברצלונה, מי claim to have demonstrated “conscious transmission of information” – sending the word “hola” from one mind to another, without either person using their senses.

Such experiments understandably make many people feel uneasy. Rumours that the US military is funding research in this area only add to concerns about frightening potential uses. Could people be forced to move or act against their will, or have their innermost thoughts and feelings extracted from their head?

The robotic exoskeleton used at the 2014 World Cup opening ceremony.

התשובה, at the moment, is almost certainly no. Even the most seemingly profound experiments can be a little underwhelming when looked at in detail. The Barcelona experiment, לדוגמא, might sound as if one person thought “hola” and the recipient then heard the word as an inner voice in their head. The reality is very different: the “sender” spelled out the word in binary code by imagining moving their hands or feet – one movement meant “0”, the other meant “1”. The “receiver” then received two types of brain stimulation: אחד, which caused them to perceive flashes of light, represented the 1s, another pulse with no effect represented the 0s. כָּך, באמת, one person spelled out a word by thinking about moving, and one person got a kind of futuristic Morse code blasted into their head. Impressive, but hardly The Matrix.

הבעיה היא, brain-to-brain technology in humans is currently restricted to non-invasive technologies, such as the slimy EEG device that is draped over my head in Newcastle. From outside the skull, such devices can only detect flurries of activity in the outer parts of the brain, or large spikes of activity deep in the brain.

“Reading brain activity with EEG is like trying to follow a football match while stood outside the stadium,” says Dr Andrew Jackson, senior research fellow at the Newcastle institute. “You can tell when someone’s scored a goal. But that’s about it.”

Activity associated with movement is one of the easiest types of brain activity to detect and reproduce. Capturing thoughts and feelings, which involve highly specific, synchronised activity, is something very different.

Sending sensations into the receiver’s brain is even less precise. Transcranial magnetic stimulation, the device used to make my arm twitch, can induce electric currents in extremely precise areas of the brain, activating neurons only in those areas. But again, creating complex sensations such as words and thoughts is far beyond the current scope of these devices.

Jackson says: “On the whole the technology [for sending signals] is less precise than the technology we have for recording – it is hard to control where you are stimulating. And we don’t really know much about the language of brain function – we don’t know what sensation will be created by stimulating different areas.”

Giulio Ruffini, who helped to devise the “hola” experiment, says the transmission of real thoughts or messages, rather than a sequence of 0s and 1s, is probably only likely with invasive technology – the implantation of devices directly into the brain.

“It is a far more interesting goal – the brain perceives something and you stimulate that exact experience in someone else. It has been demonstrated with invasive technologies in animals, and I believe it will be done in humans soon too.”

Such implants contain hundreds of minute needle-like electrodes, placed in precise locations in the brain to monitor or stimulate individual neurons. Researchers this year connected the brains of three monkeys using invasive technology, and found the animals quickly learned to synchronise brain activity to collaborate in tasks. In a similar experiment, four rats connected with intra-cortical devices were able to perform tasks to a higher level than single animals.

Ruffini is excited about what implants could achieve in humans. “It is so much more powerful. Already you can connect humans to an interface that controls a robot which you use to grab things. If we establish links between brains that are powerful enough, could those people actually be thought of as one and the same person? Could we even communicate with other species?"

מיגל Nicolelis, a pioneer in the field, says that if invasive technology was deemed safe and ethically permissible, “doing something like controlling a car with your thoughts would be fairly trivial”. In his book Beyond Boundaries, Nicolelis envisages a future where people “download their ancestral memory bank” or “experience the sensations of touching the surface of another planet without leaving your living room”. On the phone, עם זאת, he is more pragmatic. “Higher order brain functions are not available to be transmitted. If it cannot be reduced to a channel, it cannot be transmitted.”

Like Nicolelis, many working in this field like to entertain all hypothetical possibilities, despite the technology’s limitations and the complexity of the brain. Tellingly, when the UK’s scientific ethics committee looked into emerging “neurotechnologies”, such as BCIs and BBIs, they decided the discrepancy between what might be done and what is actually possible was so large that there is no need for any regulatory action for now.

Commercial attempts to create mind-reading EEG gadgets have largely been gimmicks, and when I try the £165 DIY human-human interface from the videos, I seem to just give my friends electric shocks. It all adds up to a confusing mixture of genuinely brilliant science and speculative hype.

“With some experiments I’ve seen I’m not quite sure what the point is, other than to be the first person to do it,” admits Jackson.

בְּכָל זֹאת, invasive devices are likely to be coming to a hospital near you, and soon. “Invasive technologies are actually more desirable for a patient who is missing a limb or is paralysed,” says Jackson. “They might not want to have to wear something on their head, they might want something permanent and incorporated into their body.” As I remove this summer’s least sought-after headwear from my poor head, I see his point. The challenge now is creating safe implants that can function beneath the skin for decades.

אחרים, including Ruffini, remain convinced that humans will be able to link brains more meaningfully, perhaps wirelessly, within this century.

“Humans need to communicate. We have always tried to widen the bandwidth with which we can do it – with language or letter, phone or internet. It may take 50 או 100 years before we are communicating thoughts, but I think it is inevitable.”

Non-invasive brain-to-brain interfaces

■ Activity in the brain is detected by a device held on the scalp, such as electroencephalography (EEG). This gives an indication of patterns of neural activity, mainly in areas of the outer brain.

■ The data is amplified, processed, and analysed by a computer, and converted to a signal that can be transmitted into another brain.

■ Transcranial magnetic stimulation (TMS) uses a magnetic field to induce electric current in areas of the brain, stimulating neurons to “fire”. The sensations that can be created by sending impulses into the brain in this way are extremely limited, eg muscle movements or the perception of flashes of light.

Invasive brain-to-brain interfaces

■ A special chip containing tiny, needle-like electrodes is inserted into the brain and fixed to the skull. Electrodes can be placed with enough precision to measure the activity of individual neurons.

■ Activity is detected, processed and analysed by a computer.

■ Electrodes can be placed to stimulate precise areas of the brain. Though more precise than TMS, stimulating complex effects like thoughts or controlled movements is still not yet possible.

guardian.co.uk © Guardian חדשות & מדיה בע"מ 2010

פורסם באמצעות Feed Guardian החדשות תוסף עבור WordPress.